קרוליין ויטו

Flesh and Fabric: Karoline Vitto Is Reshaping Fashion’s Silhouette

מילים מאת טנשיה קאר

At a time when the fashion industry is increasingly scrutinized for its performative gestures toward inclusivity, Karoline Vitto stands apart not just in form but in intention. Her work doesn’t merely accommodate bodies that have been historically excluded; זֶה celebrates them or, more precisely, זֶה frames them. In Vitto’s world, the curve of an armpit or the softness of a belly isn’t an imperfection to hide. It is a design principle.

“I’ve always been interested in what happens when the body is exposed,” היא אומרת. “Especially the areas we’ve been told to hide. What happens when we highlight those instead?”

The Brazilian-born, מעצבת הלונדונית עלתה לכותרות כשהציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה במילאנו, נתמך על ידי דולצ'ה & גבאנה. ידענו שמצפה לנו משהו מיוחד כשראינו את אשלי גרהם מגיעה מעבר לפינה כדי לפתוח את תצוגת המסלול. עוֹד, זה היה כל מגוון הגופים, כל אחד לבוש בצלליות מודעת לגוף, מנוקדות בחומרה ובכוונה, שאמר את ההצהרה הגדולה ביותר. האסתטיקה של ויטו אינה רק חושנית; זה מבני. בשר ממוסגר באותה יראת כבוד השמורה בדרך כלל לתכשיטים.

“אנחנו אוהבים לנסות דברים בזמן שאנחנו מעצבים,” היא מסבירה. “רוב הצוות מורכב מנשים, ותמיד היה טבעי עבורנו להיות חלק מתהליך העיצוב כלובשים.”

האינטימיות הזו עם היצירה באה לידי ביטוי בכל פרט באוספים שלה. יש פרקטיות בתהליך שלה ורצון לדעת, מִמָקוֹר רִאשׁוֹן, איך בגד חי על הגוף ובכל זאת התוצאה מרגישה טרנסצנדנטית. מִבְּרֵאשִׁית, החזון שלה נולד מתוך צורך וניסויים. במהלך התואר השני שלה בקולג' המלכותי לאמנות, היא פיתחה פרויקט בשם הגוף כחומר, חוקרים מה זה אומר לראות בגוף עצמו חלק חיוני במשוואת העיצוב.

“הבגדים הם רק חלק מהשפה,” היא אומרת. “הגוף שמתחת משנה הכל.”

לאחר סיום הלימודים ב 2019, המותג התעצב בדמותה, פשוטו כמשמעו. עם גישה מוגבלת להתאים דגמים במהלך ימי המגיפה המוקדמים, ויטו החלה ליצור עבור עצמה ועל עצמה. היא שרטטה מראות בהשראת משפיענים, אמנים וזרים שגופם שיקף מציאות שללו לעתים קרובות כל כך מקום באופנה. העיצובים שלה לא נועדו להסתיר, לְהַחמִיא, או למחוק. הם מסגרו. החומרה המתכתית שמגדירה כעת הרבה מהאסתטיקה שלה הגיעה מהאינסטינקט הזה לעטר את הבשר. “אנחנו מקשטים את הידיים שלנו בטבעות. למה לא לקשט גליל, קפל, עקומה?” זה לא עניין של פרובוקציה. זה על כיבוד המציאות.

כַּמוּבָן, סלילת דרך כל כך קיצונית בפשטותה לא הייתה נטולת אתגרים. “בימים הראשונים, אמרו לי שהקונים לא ילכו על זה וזה רק 'אמיצים'’ נשים היו לובשות את החלקים,” היא נזכרת. אבל היא בטחה באינסטינקט שלה, ויותר חשוב, היא בטחה בקהל שלה. “אנשים קנו את זה,” היא אומרת בהתרסה שקטה.

הַיוֹם, המותג נתמך על ידי תוכנית NewGen של BFC, עם הקולקציות הקרובות המתוכננות לשבוע האופנה. עוֹד, ויטו שומרת על המטרות שלה מבוססות. “אני רק רוצה להעסיק עוד אנשים,” היא אומרת. “הרחבה אמיתית, לִי, עוסק בבניית מערכת אקולוגית צוות שמאמין בחזון וצומח איתו.”

החלום לטווח ארוך שלה? לקחת את המותג חזרה הביתה לברזיל. “גדלתי בצפייה בשבוע האופנה בריו ובמעצבי בגדי ים ברזילאים,” היא אומרת. “לא ידעתי מה זה דיור, אבל הכרתי את אגואה דה קוקו. זה היה לקסיקון האופנה שלי.”

החשיפה המוקדמת הזו לחושניות, לתרבות שבה הגוף גלוי וחוגג (אם כי לעתים קרובות במסגרת אידיאלים נוקשים), עיצב את גישתה לנשיות. “כשאני חוזר לברזיל עכשיו, ומישהו לובש אחד מהעיצובים שלי על החוף, אף אחד לא ממצמץ. הם מקבלים מחמאות, בַּטוּחַ. אבל זה פשוט נורמלי.”

הנורמליזציה הזו של הנראות, של יופי על פני גודל, של בשר כצורה הוא הלב של מה שקרוליין ויטו בונה. זה לא מותג נטוע במגמה, אלא למען האמת. והאמת הזו היא בעלת ניואנסים.

“יש ימים שאני לובשת בגדים רחבים. יש ימים שאני לובשת מכנסיים חתוכים. שני האנשים האלה הם אני,” היא אומרת.

ואיך נראית הצלחה עבור הנשים שלובשות את בגדיה? “זה על הכרת המסע שלך. הכרה בניצחונות ובכישלונות שלך. ולבחור בדרך שמרגישה אמיתית.”

למעצבים מתפתחים, היא מציעה חוכמה פרגמטית: “אל תחכה שמישהו יגלה אותך. היו פרואקטיביים. להחיל על דברים. לְהוֹפִיעַ. ותהיה נחמד.”

בעולם שלעתים קרובות מדי דורש מנשים להתכווץ כדי להתאים, קרוליין ויטו מעצבת חלל מסוג אחר. כזה שבו הגוף לא צריך לבקש רשות. כזה שבו אופנה לא דורשת אומץ, רק כנות. כזה שבו עקומה היא לא ויתור אלא נקודת ההתחלה.