קומפטון קאובויס

The heart and soul of what we do is to create opportunities and give back to our community. It's about this ranch, these horses, saved our lives as kids. And we have people that grew up with us that didn't make it, and we've buried homies, we've lost homies, and a lot of the key distinguishing factor was that we were cowboys, and they were not.

Our mantra is, "Streets raised us, horses saved us." That's very real. For us, it was like, "These horses saved our lives. How do we take it to the next generation and continue to pay it forward and also develop a model that we could use to replicate and do community work and scale it up to a global capacity?" אנחנו יוצרים סביבה, שום דבר כמו שאף אחד לא ראה מעולם. רוב הזמן, להגיע לסביבות מסוג זה, אתה צריך ללכת לעשירים האלה, רחוק החוצה, שכונות מסוג אליטיסטי. ובשבילנו, אנחנו כמו, "אבל עכשיו, מבוסס על המנוע שאנו מפתחים, אנחנו יכולים לשים את זה כאן במכסה המנוע שלנו ולהישאר כאן."

אני גר כאן. אני גר בחווה. זה רכוש משפחתי. אנחנו עדיין מתמודדים עם כל מאבקי הרחוב במכסה המנוע וכל מה שקשור לזה, אבל אנחנו כאן נלחמים לשנות את הנרטיב, ליצור קהילה טובה יותר, ליצור עיר טובה יותר, ליצור הזדמנויות לילדים בסביבה, וזה שווה את זה.

הילדים, הם יכולים להיכנס לכאן. אחד מהבנים הצעירים שלי שהגיע לכאן, הגיע סופר מחוספס בקצוות. לא האמנתי כמה רחוק הוא היה 11 בן שנים. וכשפגשתי אותו, בכיתי בשבילו בלילה שפגשתי אותו, כי אני כמו, "יו, זה מה שקורה במכסה המנוע שלי? הילדים האלה כן 11 ו 12 ולדעת איך לנהוג ולעשות מסחר בסמים וסחר בזנות ולהזיז סמים ולשאת אקדחים. הילד הזה, הוא אפילו לא בחטיבת הביניים," אתה יודע מה אני אומר?

כשראיתי את זה ואז אני יכול לראות את אותו ילד תופס תשוקה לסוסים, ועכשיו הוא בדרך להיות רוכב שוורים מקצועי, והוא אפילו לא חושב על הרחובות? זה מה שכל העניין. זו התחושה הכי מתגמלת. זו כל המטרה והמשימה של מה שאנחנו עושים היא להיות מסוגלים להציל ולשנות את חייהם של הילדים.

For us, it was like, היינו חתולים צעירים מהגוש, אבל אנחנו הולכים להציב את עצמנו בדרך לחיוביות ועדיין להיות הרעננים, דבר מגניב בו זמנית. כָּך, עַכשָׁיו, יש לנו את הסביבה הזו, אֵיפֹה, "יו, בּוּם, אנחנו הקובויז של קומפטון. אנחנו קופצים." בני הזוג הצעירים, הם רוצים להיכנס עכשיו. הם כמו, "אחי, איך אני יכול להיות כזה? איך אני יכול להיות כזה? מה נסגר עם זה? אני רוצה לרכוב, אני רוצה לרודיאו, אני רוצה לכל דבר."

"זה גורם לי להיות גאה ומרגש להפליא להסתכל על ההומאים שלי שהיו חברי כנופיה לשעבר, והם מזהים את עצמם כקאובוי, והם משתתפים בתהליך הדמוקרטי על ידי הצבעה ויציאה לעצרות קהילתיות ודיבור עם הילדים. אני כמו, החרא הזה כל כך... אני אפילו לא יכול לבטא איך זה גורם לי להרגיש, והגאווה שזה משרה על אבא שלי ודודה שלי, מי זה היה החלום שלהם לשנות את מכסה המנוע לדרך חיובית מבלי לאבד את המהות של מי שאנחנו. והם עשו את זה. אבא שלי יכול ללכת בחוץ עכשיו ולראות 10 מהביתים שם בחוץ צוחקים על זה, מדברים שטויות, או להאזין למוזיקה רועשת ולשתות מה שלא יהיה, אבל נחשו מה? אנחנו בכל העולם עושים מהלך ומשנים את נקודת המבט של אנשים על אנשים שחורים, על קהילות פנימיות, על בוקרים, בכל החזיתות הללו, וזה משהו להתגאות בו.

אחד ממרכיבי הליבה של המשימה שלנו הוא לתת כבוד לתרבות, מסורות, ומורשתו של הקאובוי השחור. זה מאוד חשוב לנו. זה לא רק להיות מגניב ולהיות מטומטם ואז לעשות דברים בקהילה. מדובר ביצירת חוט לשושלת שלנו ולהתגאות בכך, והיכולת להראות לדור החדש שאנשינו תרמו לפיתוח העולם המודרני, התפתחות הציוויליזציה כפי שאנו מכירים אותה, בדרכים רבות ובהרבה דרכים ובדרכים אחרות ממה שמלמדים אותנו או שנדע.

וכך, אנחנו גאים מאוד בלחבש את כובעי הבוקרים האלה ולצאת לשם עם העור החום שלנו ולהיות כמו, "זה מה שאנחנו עושים," כי יש לזה היסטוריה ארוכה. תרומות אלה לא הודגשו או הוערכו, שניהם מקומית, מבחינה לאומית, ובעולם כולו. חלק גדול ממה שאנחנו עושים הוא להחזיר את זה למפה כדי לקבל תמונה גדולה יותר של האנשים.

נושא עולם מטורף 13