התחלות חדשות
פליקס איימס
שמור את הנשמה עם פליקס איימס
מילים מאת JoliAmour DuBose-Moris
תמונות של U Music
איך פליקס איימס מחזיר את הלב והנשמה לז'אנר המוזיקה שמצהיר על כך. שיחה על השמחה שהיא נחת, תמיכה משפחתית, ואהבה פורה.
לפליקס איימס אין מפגש-חמוד טיפוסי עם המקצוע שלו. מוזיקה לא דופקת על מפתן דלתו או יושבת מולו ברכבת, זה חופים לאורך חייו; עם משפחתו, ואפילו במהלך שלוש השנים שבהן הוא לומד פסיכולוגיה וקדם-מד במכללה. הוא מתחיל ללמוד תורת המוזיקה ולהשקיע עוד ועוד זמן להקלטה, והמציאות שלו מתחילה להשתנות, כשהמוזיקה פורחת לתוך הקריירה שלו.
המילווקי, יליד ויסקונסין, אבל עכשיו ברוקלין, המוזיקאי המתגורר בניו יורק עדיין משתמש בניסיונו בפסיכולוגיה כדי לפתוח נקודות מבט ותודעות עמוקות יותר המתחברות עם מאזיניו.
איימס מהרהר, "כלומר, אני חושב שכן. בתת מודע. כל הידע שצברתי בלימודי פסיכולוגיה בבית הספר, נצמד אלי, ובדיוק כמו ההבנה שלי של אנשים וזכות, העולם, גנטיקה, וביולוגיה, אתה יודע למה אני מתכוון? זה משפיע יותר על השקפת העולם שלי". העדשה של איימס מחברת את כולם, שם נרדף ליחסיו עם פסיכולוגיה ומוזיקה. כשמקשיבים לאיימס מדברים על נקודת המבט שלו, העברת תיאוריות על האוניברסליות של המוח שלנו, וכיצד כל מיליארדי האנשים הקיימים הללו מחוברים דרך מוחות זהים, לבבות, ונשמות; כל האיברים המתפקדים שעשויים ליצור מאפיינים שונים, אלא יסודות האהבה, לְקַווֹת, שִׂמְחָה, והאופטימיות עדיין זהה. וגם ג'נה, אלבום הבכורה של האמן הוא השתקפות של כל אותם רגשות אנושיים.
בסתיו של 2023, איימס הוציא את הפרויקט בן שנים עשר הרצועות, על שם העיירה ג'נה, לואיזיאנה - בית אבותיו. ג'נה, האלבום מרגיש שם נרדף למיקום המופה, שבו מתחילה הופעת הבכורה של איימס. ג'נה הופכת לכוכבת על המפה למקום שבו המסע המוזיקלי שלו ממריא, לעורר את הקהל שלו עם רצועות המשתנות בשימוש בכלי נגינה, הַנדָסָה, ויכולת ווקאלית. ב-JENA, יש "נהג מונית," "שמאלי ימין," ו-"7711" המדגימים את צליל הנשמה הארכיוני המתוק שנשא האבות המייסדים לפני איימס כמו מקסוול, וד'אנג'לו.
אָז, עם "תמיד, אני אשאר," "להתראות אירית," ו"חצי גבר," איימס מייצר משהו יותר כמו שירה, גולמיות מסביב שבה איימס שר כאילו לא יישאר לו כלום. הוא שר בלבו פתוח ומצהיר על מחשבותיו על התמדה של אהבה, בְּדִידוּת, ושברון לב.
"למדתי מאז שהכנתי את האלבום שיש לי יותר דברים לעבוד עליהם עם עצמי ממה שחשבתי במקור, כי אני חושב שעשיתי את האלבום יצא לי הרבה מהחזה והרבה בעצמי. אבל אני חושב באותו הזמן, הגעתי לתחושה הכוזבת הזו של סוף או כמו א, העבודה הסתיימה דבר. יָמִינָה? כי זו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי הגיון בחיי, אתה יודע, עושה את השירים, ועוברים את הדברים האלה. אני חושב. וכך כמובן, למדתי שזה רחוק מלהיות נכון ושיש עוד הרבה עבודה לעשות. וזה גם מרגש, אמנם, כי עם העבודה על עצמי, לחפור יותר במוזיקה וללמוד יותר ופשוט להכניס את הבא שלי 10,000 שעות, כך אני פורץ דרך ומשאיר את עצמי מתרגש. כי זה, זה מה שמחזיק אותי הוא ההתרגשות ממוזיקה - כאילו זה החרא שלי". אומר איימס כשהוא חושב על ג'נה.
זה אומר שאהבתו של איימס למוזיקה משפיעה עליו מבפנים. כשאיימס יוצר, הוא מוצא גילויים עמוקים יותר על עצמו שלא היו יכולים לצאת אחרת. הוא בכוונה חשבון נפש, וג'נה היא רק ההתחלה של הגילוי שלו בתור פליקס איימס, האדם והאמן.
כשחושבים על "חצי גבר,"השיר של JENA שנותן לו הכי הרבה גאווה, הוא דיבר עמוקות על סבו ועל יחידת המשפחה המקיפה אותו. "הוא היה כמו מספר אחת שלי, המעריץ הראשון שלי של מוזיקה. הוא נהג לשלוח קישורי SoundCloud שלי לקהילת הפרישה שלו, והוא היה גאה בי עוד לפני שהייתי משהו, אתה יודע." גדל במילווקי, התא המשפחתי של איימס תמיד היה צמוד. עד כמה שאיימס יכול היה להתמקד בגאות הלא מתפקדת של ההתבגרות, האמן מאמין בהתמקדות בזיכרונות שהביאו לו שמחה במקום להישאר ממוקד בחוויות של עצב או טראומה.
איימס יודע שהוא נועד לגדולה בגלל החינוך שלו. מרחב האהבה סביבו שומר אותו על נחת ללא קשר למכשולים העומדים בפניו. העובדה שהתמיכה הזו הייתה מאחוריו כשהיה רק סטודנט במכללה לפני רפואה מעצבת את ביטחונו, לשחרר אותו מהלחץ להשתלב בסופרלטיבים. מוזיקה עבורו לא חייבת להיות על תחרות. "אני חושב שסבא שלי יהיה גאה בשיר הזה ובאלבום. הוא יהיה כמו, "מה לעזאזל בן אדם?"אתה יודע למה אני מתכוון? כְּמוֹ, "מה עשית? מי אתה?" האמונה שלו בי מחזיקה את הרגליים שלי על הקרקע עכשיו. יש לי אנשים שאהבו אותי לפני שהייתי משהו מיוחד או לפני שפיתחתי את המתנות שלי במידה כזו. הוא פשוט האמין בי בצורה עיוורת, כי הוא אהב אותי כאדם."
אף אחד לא אוהב מוזיקה כמו פליקס איימס. אהבתו למוזיקה צמחה עוד יותר מאז שהוא יכול לצלול לתוך המדיום במשרה מלאה. הוא שומר רשימת השמעה של עשרים ושמונה שעות לניקוי יום ראשון, תמיד מתחבר עם מפיקים חדשים, ומבקש מחבריו המלצות כי הוא מאמין בתוקף של מוזיקה גם בלי ההתקשרות שלו אליה. איימס מבין שלמוזיקה יש מסר, זה חייב לבוא בצעדים, כישלונות, ודחיפות כי ככה המילים מוצאות את הנשמה. אי אפשר לצרף שלמות לצורת אמנות המפיחה חיים מהתנאים הקשים ביותר, וההבנה המדבקת של איימס לגבי שביעות רצון בכל הצורות ובזמנים של חייו נראית דרך עבודתו.
"זה תמיד גורם לניסויים ולמצוקות להיות בעלי משמעות בזמן שאני עובר אותם, אז זה עוזר לי לעבור אותם. אבל במקביל, אני כמו, מה אם רק אלחץ על כפתור עצור על כל זה? אתה יודע? אני יכול ללחוץ על כפתור העצירה ולהפסיק לתרגם ולנסות לחיות חיים מרופדים ונעימים, אלא לעשות את מה שאני רוצה לעשות, לחיות את החיים שאני רוצה, ולקבל את המוזיקה שלי - להביא את הקריירה שלי לרמה שאני רוצה שהיא תהיה, אני חייב להמשיך להתקדם, ולחיות את החיים ולעבור דברים. אז הנה אנחנו כאן." אומר איימס.
מאז השחרור הראשוני של JENA באוקטובר, איימס נהיה יותר נוח באומנות שלו, וההתפתחות שלו בתוך המוזיקה ברורה כמו שמיים כחולים. "מַר. חַזַאי,"הסינגל האחרון של איימס, ואחד מהשירים הבודדים שייראו באלבום הדלוקס של JENA שיגיע בקרוב מאוד, מהווה עדות למסע המוזיקלי שלו. אפשר לשמוע את זה בקולו, והמילים שלו, שהעתיד של איימס והקריירה שלו לא כתוב אבל מה שניתן לצפות הוא שהוא עושה לעצמו שם, בִּמְהִירוּת.